אקנטאמבה, קבוצת אורגניזמים הנמצאים במים מזוהמים, יכולים לגרום לזיהום בקרנית העין, הנפוץ בעיקר בקרב המשתמשים בעדשות מגע ובתמיסות פיזיולוגיות, המיוצרות בבית.
זיהום זה עשוי להופיע גם אצל חולים, ללא עדשות מגע, ולאור חשיפתם לאדמה או למים מזוהמים, היכן שמצויים אורגניזמים אלה. התסמינים המופיעים לאור חשיפה למים המזוהמים ומרמזים על זיהום בקרנית יכולים להיות אדמומיות בעין, כאב וגם פוטופוביה. בהמשך, עשויים להופיע תסמינים נוספים, כמו כיב בקרנית וגם טבעת טסרומלית.
כיצד מאבחנים את הזיהום
הזיהום בקרנית, הנגרם על ידי קבוצת אורגניזמים זו, עשוי פעמים רבות להיות מאובחן כזיהום רפטי של הקרנית, ובמיוחד לאור הממצאים הראשוניים המופיעים בעקבותיו. כדי לוודא שאכן מדובר בזיהום קרנית על ידי אקנטאמבה, יש צורך בחלק מהמקרים בביופסיהשל הקרנית, המדגימה טרופוזואיטים או ציסטות.
כשהדבר קורה אצל מטופלים, המשתמשים בעדשות מגע ובתמיסות ביולוגיות, יש צורך בבדיקת התמיסה. בדרך כלל ניתן לראות את צורת האמבה בנוזל העדשה. טעויות באבחון הזיהום הן נפוצות מאד. התסמינים הנלווים לו משותפים גם לזיהומים אחרים של הקרנית, שאינם קשורים לאקנטאמבה. כמו, למשל, זיהום פטרייתי, זיהום הרפטי, זיהום מחיידק הנוקרדיה וגם זיהום חיידקי.
הטיפול בזיהום
כשמדובר בשלביו המוקדמים של הזיהום, הטרית אפיתל הקרנית היא הפתרון. מדובר בטיפול אגרסיבי לרוב, הכולל שימוש במספר תמיסות: פרופמיד איזטיונט ופוליהקסמתילן ביגואניד או בטיפות נאומיצין חזקות. ייתכנו מקרים של עמידות לתרופה, המאפיינת סוגים שונים של אנקטאמבה. במצבים מסוימים, שימוש בתמיסות איננו פוגע ביכולתה של קבוצת האורגניזמים ליצור ציסטה, ולכן יש צורך בטיפול ממושך.
סטרואידים מקומיים הוא פתרון נוסף, העוזר לשלוט בתגובה הדלקתית, המופיעה בקרנית כחלק מהזיהום. במצבים מתקדמים, תידרש השתלת קרנית כדי לעצור את התקדמותו של הזיהום וגם במקרים של הצטלקות כתוצאה מהזיהום, כדי לשחזר את הראייה. במקרים בהם האורגניזמים הגיעו אל הסקלרה (המעטפת החיצונית של גלגל העין), ההליך הטיפולי וגם הטיפול התרופתי לא יעילים.
חשוב לדעת
מכיוון שתסמיניו של הזיהום זהים לתסמיני זיהומים אחרים ותופעות נוספות, הנחשבות לאופייניות לקרנית העין, חשוב לפנות לרופא מומחה, כדי לבחון את מצבה של העין ולזהות את מקור הבעיה. ככל שמגלים מוקדם את הזיהום, כך הסיכוי להיפטר ממנו ומתסמיניו הוא גבוה יותר. במצבים מתקדמים, ניתוח הוא, בדרך כלל, הפתרון היחיד. בנוסף, מכיוון שהדבר נפוץ מאד בקרב משתמשי עדשות מגע, חשוב לנקוט באמצעים מיוחדים, כדי לשמור על בריאות העין ובעיקר כדי למנוע זיהומים.
על פי מחקר שבוצע בשנת 2013 בארצות הברית, נמצא כי במרבית תמיסות ניקוי עדשות המגע (ב – 15 תמיסות מתוך 18 שנבדקו), הומלץ על שטיפת עדשות המגע במים שאינם סטריליים, במי ברז. מי הברז, שחשופים לחיידקים ומזהמים, אינם מתאימים ויכולים לגרום לזיהום קשה, לרבות כזה הנוצר בשל חשיפה לאקנטאמבה. ההנחיות כיום מחמירות במיוחד, וישנו איסור בשימוש במי ברז לצורך ניקיון עדשות המגע או כל תכשיר אחר, שבא במגע ישיר עם העין.
העדשות נחשפות לחיידקים באוויר, העשויים להדבק אל משטחה הקדמי של העדשה עצמה. כשהיא מלוכלכת, גם תמיסת ניקוי לא יכולה להרוג את האורגניזמים המזיקים. למשתמשי עדשות המגע מומלץ להיוועץ ברופא העין כדי ללמוד כיצד לשמור על ניקיון עדשות המגע ובאילו חומרים להשתמש וממה להימנע. כך ניתן יהיה לשמור על בריאות העין והקרנית ולמנוע זיהומים חמורים, לרבות כאלה הנוצרים על ידי האקנטאמבה.