עיניים דומעות, דמעת יתר או דמעת הוא מצב שבו ישנו חוסר איזון בין כמות הדמעות שנוצרות בעין לבין קצב הניקוז של הדמעות. מצב זה יכול להיגרם בעקבות הפרשה מוגברת של דמעות או בעקבות חסימת מערכת הניקוז של הדמעות כאשר כל גורם כזה יכול להיווצר כתוצאה מסיבות שונות ומגוונות. מאחר ולרוב כאשר אדם פונה לרופא עם תלונה על דמעת יתר הוא מתייחס לאספקטים הסוציאליים של הבעיה, לא אחת היא זוכה לזלזול מסוים מצד הרופא המטפל.
עם זאת, במקרים רבים לנוכחות המוגברת של הדמעות בין עלולות להתלוות תופעות לוואי לא נעימות שכוללות בין היתר גירוי של עור העפעף, שנוצר כתוצאה מהניגוב התדיר של הדמעות או כתוצאה מהנוכחות המסיבית של הדמעות עצמן, דלקת זיהומית שמופיעה בשק הדמעות במקרים בהם הוא חסום, טשטוש של הראייה, דלקת חוזרת ונשנית בלחמית העין, תחושה של דביקות שמופיעה בעפעפיים ועוד.
המנגנון של הדמעות
הדמעות מיוצרות בשני אזורים, בבלוטת הדמעות שממוקמת בחלק העליון של ארובת העין ובבלוטות שממוקמות על הלחמית של העין. הבלוטות שממוקמות על הלחמית אחראיות על ההפרשה הקבועה של הדמעות הנחוצות לשמירה על לחות העין ואילו הבלוטה שממוקמת בארובת העין אחראית על הפרשת דמעות בתגובה לגירוי חיצוני או למצב נפשי מסוים. הדמעות מתנקזות באדם הבריא לשק הדמעות וממנו הן עוברות לתעלת הדמעות שמובילה אותן לחלל האף.
מה גורם לחסימה של דרכי הניקוז של הדמעות?
הפרעה במערכת הניקוז של הדמעות יכולה להופיע בעקבות ליקויים במנגנון השאיבה של שק הדמעות. מנגנון זה מופעל על ידי שרירים שעוטפים את השק ולכן כל פגיעה בשרירים האלו עלולה להחליש את פעולת השאיבה ולהצטברות של דמעות בעין. היחלשות של השרירים מתרחשת למשל בעקבות שיתוק של עצב הפנים. בנוסף הניקוז יכול להינזק כתוצאה מהיחלשות של העפעף וכמובן בעקבות חסימה מכנית של דרכי הניקוז. שבר בארובת העין יכול גם כן לפגום בתפקוד התקין של ייצור הדמעות.
החסימה יכולה להתרחש לכל אורך תעלת הניקוז, החל מהפונטום שדרכו עוברות הדמעות לתוך שק הדמעות וכלה בצינורית שמוליכה את הדמעות אל חלל האף.
החסימה יכולה להתרחש כחלק מתהליך ההזדקנות הטבעי אך גם בשל תהליך דלקתי, סינוסיטיס או אלרגיה. כמו כן תינוקות סובלים לא אחת מחסימה של מערכת ניקוז הדמעות על רקע של חוסר הבשלה של דרכי הדמעות. לרוב חסימה מולדת נפתרת גם ללא טיפול עד גיל שנה.
מה גורם להפרשה מוגברת של דמעות?
ישנה שורה ארוכה של מצבים שיכולים לגרום להפרשה מוגברת של דמעות. בין היתר מדובר על גירוי מכני של גלגל העין כתוצאה מחדירה של עצם זר לעין, גירוי על רקע של דלקת בעין, גירוי בעקבות יובש בעין ועוד. בנוסף לכך קרנית שפני השטח שלה לא סדירים עלולה לסבול מפיזור בלתי אחיד של הדמעות ובעקבות כך העין תגיב בהפרשה מוגברת של דמעות.
כמו כן פציעה של העין יכולה להוביל להפרשת דמעות מוגברת, הפרשה מוגברת יכולה להיות תסמין של אלרגיה, של אנטרופיון (שפשוף של הקרנית על ידי הריסים כתוצאה ממנח מסוים של העפעף שפונה כלפי פנים במקום כלפי חוץ) ועוד.
כיצד מאבחנים דמעת?
ישנה חשיבות גדולה לאבחן את הגורם המדויק לתופעה כיוון שבהתאם לגורם ישתנה הטיפול. האבחון מתחיל מתשאול של המטופל לגבי התסמינים שהוא סובל מהם שאחריו יבדוק הרופא את המנח של העפעפיים. האבחון ימשיך בחיפוש של סימני דלקת ובבדיקה של דרכי הדמעות.
ישנן מספר טכניקות לאבחון חסימה בדרכי הדמעות כמו למשל באמצעות הזרקת חומר ניגוד לדרכי הדמעות ומעקב אחר הנוזל בעזרת MRI או CT. המיקום המדויק של החסימה יקבע את טכניקת הטיפול.
כיצד מטפלים בדמעת?
בהתאם לכך שישנם מספר רב של גורמים אפשריים לדמעת, כך גם ישנו מגוון רחב של טיפולים שמתאימים עבור המצבים השונים. במידה ומדובר למשל על דמעת על רקע אלרגיה יש לטפל באלרגיה על ידי שימוש באנטי היסטמינים ובמתן הנחיות להימנע מחשיפה למקור האלרגיה (האלרגן) אך במידה ומדובר על חסימה או היצרות של דרכי הדמעות ייתכן מאוד ויהיה צורך לעבור ניתוח להרחבת דרכי הדמעות.
הטכניקה של הניתוח משתנה בהתאם למיקום החסימה ודרגת החומרה שלה (היצרות בלבד או חסימה מלאה) ולא אחת יהיה צורך להשאיר בדרכי הניקוז של הדמעות צינורית דקיקה על מנת למנוע היצרות או חסימה נוספת בעתיד. לא אחת אין ברירה אלא לפתוח נתיב חדש לניקוז הדמעות בניתוח.