עיוורון צבעים מתאר מצב שבו האדם נתקל בקושי רב או שאינו מסוגל לחלוטין להבחין בין גוונים או בין צבעים שרוב האוכלוסייה מסוגלת להבחין ביניהם. בניגוד למה שרבים בקרב הציבור הרחב נוטים לחשוב, לא מדובר רק על מצב שבו האדם רואה את העולם בשחור לבן אם כי מצב זה אפשרי בהחלט במקרים נדירים מאוד.
עיוורון צבעים יכול להופיע כחלק מבעיית ראייה רחבה יותר אך יכול גם להופיע בתור סימפטום עצמאי בקרב אנשים שזולת בעיה זו ראייתם מושלמת. העיוורון יכול להיות מולד או נרכש, הוא יכול להיגרם כתוצאה מפגיעה בעיניים בעקבות מחלות כמו סוכרת למשל אך גם יכול להיגרם בעקבות חבלה בעין.
כיצד אנחנו רואים צבעים?
על מנת להבין את המנגנון שעומד מאחורי עיוורון צבעים נדון תחילה ביכולת שלנו לראות צבעים. ברשתית האנושית ישנם שני סוגים של תאים שתפקידם לקלוט אור. הסוג הראשון נקרא קנים והשני נקרא מדוכים. הקנים הם התאים שאחראים ליכולת שלנו לראות את העולם בתנאי תאורה קשים כמו למשל בלילה או באולם קולנוע חשוך ואינם רגישים לצבעים ומסיבה זו כולנו עיוורי צבעים בחושך. המדוכים לעומת רגישים לצבעים כשישנם שלושה סוגי מדוכים שמעבירים את המידע שמתקבל אצלם לתאי עצב ברשתית שבתורם מעבדים את המידע ומעבירים אותו הלאה במערכת הראייה.
תאי העצב מעבדים את המידע באופן סיסטמטי בשתי מערכות צבע: כחולה – צהובה וירוקה – אדומה. תאי העצב שברשתית מעבירים את האותות שעיבדו דרך עצב הראייה למח ולפיכך כל פגיעה בכל אחד ממרכיבי מערכת ראיית הצבעים יכולה לבוא לידי ביטוי בעיוורון צבעים: פגיעה במדוכים, בתאי העצב ברשתית, בעצב הראייה או באזור במערכת העצבים המרכזית שתפקידו לעבד את המידע שהגיע דרך עצב הראייה מתאי העצב ברשתית.
עיוורון צבעים כתוצאה מבעיה ברשתית
המדוכים שהזכרנו מחולקים כאמור לשלושה סוגים. כל סוג של מדוכים יכול לקלוט אור באורכי גל שונים. ישנם שרגישים לגלים ארוכים, ישנם לבינוניים וישנם שולטים גלי אור קצרים בלבד ולפיכך הם מסוגלים לקלוט ספקטרום של צבעים שנע בין כחול, דרך ירוק ועד לצהוב בהתאמה. המדוכים מכילים כל אחד פיגמנט מסוים ומופעלים ברגע שהפיגמנטים השונים קולטים אור. כאשר חלק מהמדוכים לא פעילים או כאשר הפעילות שלהם או של תאי העצב משתבשת עלול להופיע עיוורון צבעים. העיוורון הנפוץ ביותר נקרא דלטוניזם שהוא עיוורון צבעים גנטי.
הדלטוניזם השכיח ביותר הוא עיוורון צבעים שנובע מבעיה עצבית ברשתית והלוקים בו סובלים מקושי להבחין בין אדום לירוק. הסוג הפחות שכיח של דלטוניזם גורם לקושי להבחין בין כחול לצהוב. אמנם רוב המקרים של עיוורון צבעים מקורם בבעיה ברשתית אך את כל המקרים נהוג לסווג לפי שני קריטריונים – הגורם לעיוורון והנראות הקלינית, כלומר האופן שבו האדם חווה את העיוורון.
סוגים של עיוורון צבעים
על מנת לסבר את האוזן בנוגע לסוגים הרבים ולמורכבות של התחום נביא כעת כמה דוגמאות של עיוורון צבעים לצד האטיולוגיה שלהם להלן:
- עיוורון צבעים מונוכרומטי – חוסר יכולת לזהות צבעים באופן מוחלט, לרוב מופיע בשל היעדר מדוכים או פגם קשה במדוכים. הסובלים מסוג זה בדרך כלל סובלים מחוסר של שני פיגמנטים לפחות בתאי המדוכים ולפיכך ראיית הצבעים שלהם מוגבלת אך ורק לממד אחד.
- עיוורון צבעים דיכרומטי – פגם חמור פחות שלרוב מופיע בזכרים על רקע גנטי. הלוקים בסוג זה סובלים מהיעדר של פיגמנט אחד במדוכים ולפיכך הראייה של הצבעים מוגבלת לשני ממדים בלבד. כך למשל אם לא קיימים ברשתית קולטנים לצבע האדום, כאשר יסתכלו הלוקים בפגם זה על הצבע האדום הוא ייראה להם כשחור אך אם לא קיימים קולטנים לירוק החולים יתקשו להבחין בין אדום לירוק.
- עיוורון צבעים טריכרומטי א-נמולי – סוג זה של עיוורון צבעים נחשב לפחות חמור מאלו שהוזכרו לעיל. ישנם כמה סוגים של עיוורון טריכרומטי כשכולם מתאפיינים בקושי בהבחנה בין צבעים שונים כמו קושי להבחין בין כחול לצהוב או בין אדום לירוק.
כיצד מאבחנים עיוורון צבעים?
למרבה הפלא רבים מעיוורי הצבעים לא מודעים כלל לכך שהם סובלים מבעיה זו כיוון שבמידה ומדובר על הפרעה קלה לרוב היא לא באה לידי ביטוי בבעיות תפקוד. המבחן הנפוץ ביותר שמיועד לאתר עיוורי צבעים נקרא מבחן אישיהארה. בבדיקה זו מציגים לנבדקים סדרה של תמונות בהן מופיעה ספרה המורכבת מנקודות בצבע מסוים בתוך עיגול שמורכב מנקודות בצבע שונה.
הניגודיות בין צבע הנקודות שמרכיבות את הספרה לבין הצבע של הנקודות שמרכיבות את העיגול מכוונת בצורה כזו שעיוורי צבעים מסוגים שונים לא יוכלו להבחין בהבדלים ולפיכך לא יוכלו להגיד את שם הספרה. ישנם מבחנים דומים שבמקום ספרות עושים שימוש במספרים שמיועדים עבור ילדים.