קטרקט היא בעיית ראייה הקשורה לגיל. ככל שאדם מתבגר, הוא נמצא בסיכון מוגבר להתפתחות קטרקט. גם גורמים אחרים, מלבד הגיל עשויים להגביר את הסיכון להתפתחות קטרקט, ואלו כוללים סוכרת, עישון, חשיפת יתר לאור שמש ותרופות מסוימות כגון סטרואידים.
אנשים הסובלים מסוכרת נמצאים אף הם בסיכון גבוה מאוד לקטרקט ונוטים לפתח את המחלה בגיל צעיר. השמנת יתר, המזוהה עם סוכרת מסוג 2, נחשבת גם כגורם סיכון.
מצבים רפואיים הדורשים שימוש ארוך טווח בסטרואידים לבליעה מהווים סיכון גבוה במיוחד. רוב המצבים הרפואיים האלו הם מחלות אוטואימוניות, כולל דלקת מפרקים שגרונית, פסוריאזיס, טרשת נפוצה, מחלת בכצ'ט וזאבת.
מניעה בעזרת טיפול טבעי וקונבנציונאלי
מצב זה אינו נעלם מעצמו, אך אם הוא ממשי להתפתח ואינו מטופל, הוא עלול לגרום לעיוורון. למרבית המזל, כמעט תמיד ניתן לטפל במחלה בהצלחה עם ניתוח, תוך סיכון נמוך ביותר לסיבוכים.
יחד עם זאת, לפני הבחירה בניתוח, כל אדם הסובל מקטרקט צריך לשקול באופן אישי כיצד מפריעה המחלה לאיכות חייו. הניתוח מבוצע כטיפול חירום, ולכן יש להתייעץ עם הרופא ולשקול בזהירות את כל היתרונות והסיכונים של הטיפול.
למרות שקטרקט אינו ניתן למניעה לחלוטין, ניתן לעכב את התרחשותו באמצעות צעדי הגנה חשובים כגון הפסקת עישון, הימנעות מחשיפת יתר לאור השמש, הימנעות מכמויות מופרזות של אלכוהול ואכילת שפע פירות וירקות טריים.
דיאטה ותזונה
ירקות ופירות בגווני ירוק, אדום, סגול וצהוב מכילים בדרך כלל רמות גבוהות של כימיקלים צמחיים חשובים הקשורים לסיכון נמוך יותר לקטרקט. בניתוח חומרים מזינים, מדענים התמקדו בחומרים נוגדי חמצון, והוכיחו כי פירות וירקות המכילים ויטמיני C ו-E חשובים לבריאות כללית טובה ושיפור הראיה.
התרכובות לוטאין וזאקסנטין שנחקרו באופן משמעותי למניעת קטרקט, נמצאות בעדשות העיניים. חלק מהראיות המדעיות מצביעות על העובדה לפיה תזונה עשירה בירקות עליים ירוקים כהים מסייעת להאטת תהליך הזדקנות העיניים והגנה מפני קטרקט.
פעילות גופנית סדירה מסייעת למניעת קטרקט
מחקר חדש שנערך בקרולינסקה בשטוקהולם, מוכיח כי פעילות גופנית קבועה משפיעה על בריאות מערכת הלב וכלי הדם ומשמעותית למניעת קטרקט הקשור לגיל. המדענים מצאו כי פעילות גופנית סדירה במשך 12 שנים מפחיתה את הסיכון לקטרקט ב-13%.
המחקר עקב אחר למעלה מ-52,000 גברים ונשים שוודים בגילאים שבין 45 ו-84. בעוד שהפעילות הגופנית סייעה למניעת התפתחות הקטרקט, המחקר הגיעה למסקנה נוספת כי חוסר פעילות עשוי להיות קשור לסיכון מוגבר לקטרקט הקשור לגיל.
באופן שאינו מפתיע, רמות הפעילות הגופנית משמעותיות אף הן לטווח הארוך. מחברי המחקר סבורים כי סוגים פרטניים של פעילות גופנית כגון הליכה, רכיבה על אופניים ועבודה או פעילות מאומצת קשורים לירידה בסיכון לקטרקט הקשור לגיל. לכן מומלץ להקפיד על פעילות גופנית כחלק משגרת היום כדי לשמור על בריאות הלב ולמנוע קטרקט.
ראו גם: